הודעות

לומדים יחד תנ"ך

קרא עוד
הודעות

דרך כלה - מתנות נדוניה, אירוסין וחתונה

קרא עוד
הודעות

שבוע ארכיאולוגים צעירים

קרא עוד
תערוכות

בתערוכה 'עולמם של הפלשתים' תפגשו את משפחת פלשת, אלים וכלי פולחן, תצאו למסעות בים וביבשה, תתייצבו מול עמודי שמשון שמחכים שיפילו אותם ושולחן אחד חכם ומתוחכם.

ייחודה של התצוגה הוא בשילוב חדשני ומקורי בין העולם הקדום לעולם המודרני: מוצגים ארכיאולוגיים לצד מייצגים טכנולוגיים חווייתיים. אוצרת: גלית ליטני.

 

 

צילום: אבישי פינקלשטיין

קרא עוד
תצוגת הקבע "עולמם של הפלשתים". אוצרת גלית ליטני

תצוגת הקבע "עולמם של הפלשתים"

אוצרת: גלית ליטני

 

קרא עוד
אמבט אבן, נמצא באשקלון. מאה 11 לפנה"ס. צילום: אבישי פינקלשטיין

דרך כלה -

מתנות נדוניה, אירוסין וחתונה

 

חתונה היא אחד מאירועי השמחה החשובים ביותר בחיי הגבר והאישה כאחד. בתערוכה זו  בחרנו להתמקד בזווית הנשית של שמחת החתונה, כך שרוב המוצגים סובבים סביב הכלה.

במרבית קהילות ישראל במאות הקודמות, גיל נישואי הכלה  היה צעיר מאוד. נערה הייתה כשרה לנישואין  מיד לאחר קבלת המחזור הראשון.  גם  אירוסין  בשנות הילדות  המוקדמות היו  תופעה מקובלת. בחברות מסורתיות, מוסד הנישואין  היה נורמה חברתית רצויה, ולפיכך הרווקות נתפסה כפגם של הנערה ומשפחתה.

נישואי בוסר או נישואין מוקדמים היו לרוב מסיבות מעשיות:

* הבטחה שהנישואין יערכו בתוך הקהילה היהודית ובכך תימנע התבוללות

* מצוקה כלכלית של משפחת הכלה, שהייתה לעיתים מרובת ילדים

* קשרים חברתיים וכלכליים בין ראשי המשפחות

מרגע היוולד בת במשפחה היהודית, החלה הכנת הנדוניה לילדה שתגדל ותהפוך לכלה ברבות הימים. הנדוניה היא תשלום הניתן על ידי משפחת הכלה לחתן – או לשני בני הזוג יחד – בכסף או  ברכוש. בחברות מסורתיות התשלום מיועד לחתן, ולעומת זאת, בחברות אחרות, התשלום ניתן לשני בני הזוג. הנדוניה  נחשבה לעיתים לחלקה של הבת בירושת הוריה, שנמסרה לה בעת חתונתה.  לעיתים נועדה הנדוניה להבטיח שהאישה לא תישאר חסרת כל במקרה של מות הבעל או במקרה של גירושים. הנדוניה אף שמשה לעיתים  להורי הכלה כקלף מיקוח בשעת ניהול משא ומתן מול חתנים פוטנציאליים.

האירוסין הינם תחילת ההתקשרות בין שתי המשפחות ומהווים הסכמה לחתונה, ולמעשה מהווים קידושין. תקופת האירוסין נמשכת עד לחתונה ולעיתים אף חולפות מספר שנים בין הצעת הנישואים  לבין החתונה. את האירוסין ביהדות ניתן היה לממש באמצעים שונים (כסף או חפץ שווה כסף).

זמן מה לאחר טקס האירוסין נהוג היה לערוך סעודת "סבלונות". הייתה זו סעודה עשירה ומכובדת בבית הכלה, שבמהלכה היה החתן מעניק לכלה מתנות. בדרך כלל היו אלה כלים יקרים, כשחלקם הם מתנות עבורה לתקופת שהותה בבית הוריה וחלקם מיועדים לביתם המשותף. ההלכה קובעת שבמקרה והחתן גירש את המיועדת לו, ("גט ארוסה") חייבת היא בהחזרת כל שהוענק לה.

מנהג ה"סבלונות" נזכר כבר במשנה (מסכת קידושין, פרק ב, משנה ו) כשמשמעות הביטוי היא מתנות, בייחוד אלה שהיה החתן שולח לכלתו: "כלי כסף וכלי זהב ובגדים לצורכי החופה והנישואין" (הרמב"ן בפירוש לשמות כב 15). מתנות "סבלונות" אופייניות היו סידורי תפילה בכריכה מפוארת, קופסאות כסף מעוטרות, פמוטים לשבת, תכשיטים, תמרוקים ובשמים. כיום נהוג לקדש את האירוסין באמצעות  טבעת משובצת יהלום.

בקהילות בהן עורכים את טקס ה"חינה" לפני החתונה מוענקות מתנות יקרות ערך ושימושיות לכלה. כך לדוגמא ביהדות תוניסיה, בליל החינה נהגה אמו של החתן להגיש לכלתה "שישתא אלחנה"- סלסלת נצרים רחבה ובה שבעה זוגות נעליים לכל אירוע-  החל מנעלי בית ונעליים למקווה ועד נעליים ליום-יום ונעלי ערב. ובנוסף-  תכשיטים, בשמים ומטפחות ראש. בדומה לכך גם בקהילות ישראל אחרות.

לאחר טקס החתונה עברה הכלה בדרך כלל לבית החתן או לבית משפחת החתן והזוג הנשוי החל את החיים המשותפים.

קולה של הכלה נוכח בתערוכה באמצעות מסמכי "תנאים" שנחתמו ע"י משפחות החתן והכלה, הזמנות לחתונה, שירי חתונה, תצלומים ומתנות נדוניה, אירוסין וחתונה, וסרטה של מיכל הומינר "ביאנקה" המציג את החתונה דרך סיפורן של שלוש נשים מדורות שונים.

המוצגים בתערוכה נמצאו והושאלו מאוסף משפחת גרוס, ממוזיאון חצר הישוב הישן  ע"ש יצחק קפלן בירושלים, וממשפחות שהגיעו ארצה מתפוצות שונות ושבעזרתן  מוארים הדומה והשונה  במנהגי הקהילות.

 את הזווית העכשווית בתערוכה מייצגים מעצבת הנעליים אורן וקסלר אשר עיצבה ערכת נעליים לחתונה; קבוצת צורפות אשר הכינה אביזרים עכשוויים לכלה בהשראת המוצגים בתערוכה, בהנחיית מעצבת התכשיטים שרה שחק; חופה עכשווית לחתונה יהודית תחת הכותרת "שניים המרכיבים את השלם"  אותה הכינה מעצבת המוצר ברוריה אבידן ושמלת כלה שעוצבה ע"י המעצבת יעל גייזלר בהשראת מתנות אירוסין שניתנו לסבתה. יעל גייזלר יצרה את השמלה בפרויקט מיוחד עבור התערוכה "בואי כלה" שהופקה והוצגה בבית התפוצות בתל-אביב בשיתוף עם מכללת שנקר.

פינת  "הצעת הנישואין שלי" -איך, מתי ואיפה  - תתרום לשיתוף קהל המבקרים בחוויית החתונה שלהם. 

כאן המקום להודות: לגב' נעם בן-יוסף אוצרת האגף לאמנות יהודית ויודאיקה במוזיאון ישראל ירושלים על  הליווי המקצועי; לאספן היודאיקה הנודע מר וויליאם ל. גרוס אשר שוב נעתר והשאיל מבחר מגוון של מוצגים מאוסף המשפחה; לגב' אורה פיקל-צברי אוצרת מוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש יצחק קפלן בירושלים על עזרתה המקצועית והשאלת מוצגים מיוחדים מאוסף המוזיאון; לכותבי המאמרים  לקטלוג – ד"ר אסתר יוהס וד"ר ניר אביאלי - אשר במאמריהם בקטלוג התערוכה הוסיפו זוויות מעשירות לנושא; למיכל הומינר  יוצרת הסרט "ביאנקה" ולאוצרת סימונה בנימיני מבית - התפוצות על שיתוף הפעולה; ולכל אותן משפחות אשר הסכימו להיפרד מחפצים היקרים לליבם ובכך סייעו להשמיע  את קולה של הכלה: "קול ששון וקול שמחה קול כלה..."

 

 

 

 

 

קרא עוד
חינוך והדרכה
המשתה הפלשתי
חנות המוזאון